בנם של ג'ולי ויוסף. איציק (יצחק) נולד ביום ז' באב תשכ"ד (16.7.1964) בחיפה. בן בכור להוריו, אח בכור של נתן, תמיר ויניב.

ילדותו עברה עליו ברחוב שיבת ציון בחיפה, וכשהיה בן שלוש וחצי עברה משפחתו להתגורר ברחוב אחווה שבשכונת קריית אליעזר בעיר. הוא למד והתחנך בבית הספר היסודי "שלווה" ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון "עירוני א'". בנערותו היה חבר בתנועת הצופים בשבט "עמית". איציק, נער יפה תואר, מקובל על חבריו, חרוץ בלימודיו, דאג תמיד להוריו ולאחיו. "בן מאוד מסור ומאוד דאגני", כדברי אביו. "ילד מיוחד. ילד יפה תואר, עיניים ירוקות... בן כל כך אוהב", סיפרה אימו, "היה ילד מאוד שובב. היה בא לאכול, לוקח מהסיר, אוכל ותמיד דואג לתת לי נשיקה ולאבא שלו נשיקה".

סיים בהצלחה רבה את לימודי התיכון ובשנת 1984 התגייס לצה"ל. שירותו הצבאי החל בחטיבת הנח"ל בגרעין התיישבות בקיבוץ חניתה על גבול הצפון. לאחר כשנה בשירות יצא לקורס קציני תחזוקה, ובסיום הקורס שובץ כקצין תחזוקה בגדוד 51 של חטיבת גולני. במהלך שירותו שהה תקופות ממושכות בדרום לבנון ובשטחי יהודה ושומרון. בתום השירות הצבאי, שכלל שנתיים בקבע, השתחרר בדרגת סרן.

לאחר שחרורו מצה"ל למד באוניברסיטת חיפה תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה. את הלימודים סיים בהצלחה. באפריל 1989, במקביל ללימודיו, התגייס איציק למשטרת ישראל לתפקיד מפקד רובע כרמל בחצי משרה ועד מהרה בלט כשוטר מצטיין והתקדם בסולם הדרגות. משפחת מלינה קשורה קשרים הדוקים לכוחות הביטחון: אביו של איציק שירת בסיור חיפה במשך שלושים ושש שנה במגוון של תפקידים, ואחיו נתן ותמיר בחרו אף הם לשרת כקצינים במשטרה.

בהמשך שירותו יצא לקורס קציני משטרה וראשי משרדים ולאחריו מילא איציק שורת תפקידים: ראש משרד קהילה ומשטרה בתחנת חיפה ובתחנת טירת כרמל, מפקד צוות ביחידת הסיור המיוחדת של משטרת ישראל, ראש משרד התנועה בתחנת זיכרון יעקב וקצין אגף קהילה ומתנדבים במרחב חוף. בכל תפקידיו הוביל את היחידות עליהן פיקד למצוינות, והעלה את הרף ומוסר העבודה של פקודיו. תפקידו האחרון היה ראש משרד התנועה במשטרת חיפה בדרגת רב-פקד. הוא החל לכהן בתפקיד זה חודשים ספורים בלבד לפני נפילתו.

איציק נחשב לקצין חרוץ, מוערך מאוד ואהוב על-ידי פקודיו ומפקדיו השוטרים. אחד השוטרים ששירת עימו סיפר כי "היה גם מפקד וגם אדם מקסים". "איש משכמו ומעלה, מהטובים שיש", סיפרו חבריו לתפקיד. "איציק תמיד היה ראשון, בכל אירוע ובכל מקום... תמיד שאף לעזור ולהציל חיים". אביו העיד שאיציק "אהב את העבודה שלו יותר מכול. הוא תמיד היה בתפקיד... היה בא אלינו הביתה, אני עושה קידוש והוא היה בהאזנה למכשיר הקשר".

איציק הכיר את כרמית באוניברסיטת חיפה וחיזר אחריה בנחישות. בתאריך 5.12.1991 הם נישאו, בנר חמישי של חנוכה תשנ"ב. המשפחה התגוררה בחיפה, ובשנים הבאות נולדו שלושת ילדיהם: מאור, מיכל ויעל. איציק היה איש משפחה למופת, שהִרבה לצאת עם משפחתו לטיולים ברחבי הארץ ובחו"ל ואהב את הארץ ונופיה. הוא היה חובב שירה ומוזיקה ישראלית, אהב לרוץ בחוף הים בחיפה ואהב ספורט. בפרט, היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.

איציק הקפיד ליזום מפגשים משפחתיים ובמיוחד פיקניקים ביערות הכרמל, המקום האהוב עליו, שבאופן טרגי מצא בו את מותו. כאבי המשפחה החדיר בילדיו ערכים של נתינה, אהבת הזולת, דוגמה אישית, יושר, כבוד ונתינה. לאורך חייו הצטיין תמיד בנדיבות, ביושר ובצניעות רבה. הוא ניחן בחוש הומור מיוחד והיווה דוגמה אישית ומופת. כמי שבורך בסבלנות ובסובלנות רבה מאוד שימש תמיד אוזן קשבת הן לבני משפחתו והן לפקודיו.

ביום חמישי כ"ה בכסלו, א' חנוכה תשע"א (2.12.2010), התלקחה שריפת יער בהר הכרמל הירוק תמיד. השריפה, המכונה "אסון הכרמל", הגדולה בתולדות המדינה, כילתה יער, חורש ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים סביבו. כשבעה-עשר אלף איש פונו מבתיהם, קרוב לעשרים וחמישה אלף דונם ומיליוני עצים עלו באש. ‏כשליש מבתי קיבוץ בית אורן עלו באש, וכך עוד עשרות בתים בכפר האמנים עין הוד ובכפר הנוער ימין אורד. רק בחלוף שלושה ימים שככה האש.

בשעות שלאחר פרוץ השריפה נשבו רוחות חזקות שליבו את האש, וזו התפשטה במהירות לאזור נחל חיק, שמורת הר אלון, כלא דמון, שמורת הר שוקף וקיבוץ בית אורן. בשל חשש כבד לחיי אדם הוחלט על פינוי אסירי כלא "דמון" ולאחריו כלא "הכרמל". למשימה חברו קצינים ושוטרים שעסקו בחסימת צירי תנועה, לוחמי האש של שירות כבאות והצלה, וצוערים ומדריכים מקורס קצינים של השב"ס, מחזור א'.

איציק לא חיכה להוראות ממפקדיו לעלות אל הכרמל, אלא נסע באופן מיידי לאזור השריפה והחל בביצוע פעולות שמטרתן הצלת חיי אדם, כגון פינוי וחילוץ ילדי הגן מקיבוץ בית אורן וחסימת צירי תנועה מרכזיים.

סמוך לשעה 15:30, בהיותם באזור בית אורן, פנתה מפקדת תחנת חיפה, נצ"מ אהובה תומר, לאיציק וביקשה ממנו להצטרף אליה, ושניהם החלו בנסיעה ברכבה לכיוון העיקול שנקרא בהמשך "עיקול המוות". ברכב נוסף היה נצ"מ ליאור בוקר. באזור העיקול פגשו באוטובוס צוערי שב"ס שהיה בדרכו לכלא "דמון", אז החלה האש להתגבר ולשונות אש ענקיות סיכנו את האוטובוס ונוסעיו. קציני המשטרה ניסו לכוון את האוטובוס להסתובב, אך האש הנוראית חסמה את דרכו ולא אפשרה לו לעזוב את המקום. האוטובוס חזר לעבר העיקול למרות האש והחום הנוראיים, איציק ועמיתיו זינקו תחת האש, פתחו את דלתות האוטובוס שהחל לבעור וכך חילצו ממנו את צוערי השב"ס. לאחר החילוץ החלו קציני המשטרה וצוערי השב"ס לרוץ לעבר מקום מבטחים, אך לרוע מזלם הרוחות החזקות הניעו את האש הנוראית לעברם. איציק נספה ביחד עם הצוערים וקציני המשטרה מתחת לעיקול המוות, שם נמצאו גופותיהם כאשר הם חבוקים.

כיממה וחצי חלפה מאז נעדר איציק. גופתו זוהתה בבוקר יום שבת, 4.12.2010. סגן-ניצב שמואל בוקר, קצין החקירות של תחנת חיפה, הוא שמסר למשפחה את בשורת האיוב. "ביום הראשון הייתה לנו תקווה שימצאו אותו בחיים", סיפרה הרעיה כרמית. "ככל שחלפו השעות התחלנו להתפכח והאופטימיות נעלמה אט אט. התקווה למצוא אותו בחיים נמוגה ביום שישי בצהריים".

רב-פקד איציק מלינה נפל בפעילות מבצעית באירוע השריפה בכרמל ביום כ"ה בכסלו תשע"א (2.12.2010). איתו נספו בשריפה ארבעים ושלושה גברים ונשים. שלושים ושבעה מהם צוערי קורס קציני שירות בתי הסוהר ומפקדי הקורס, נהג האוטובוס, שלושה כבאים ושני קציני משטרה.

איציק היה בן ארבעים ושש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו החליטו השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה להעלותו לדרגת סגן-ניצב.

על מצבתו של איציק כתבו אוהביו: "אהוב ליבנו, פעלת בגבורה עילאית תוך דוגמה ומופת להצלת חיי אדם".

על תפקודו של איציק באסון בכרמל ועל אומץ ליבו הוענק לו אחרי נפילתו עיטור המופת מטעם המפקח הכללי של משטרת ישראל, על "גילוי אומץ הראוי לשמש מופת". עוד צוין כי "סגן-ניצב יצחק מלינה זכרונו לברכה הגיע למקום במסגרת תפקידו כדי לסייע בפעולות חסימת הצירים, הפינוי וההצלה אשר התנהלו באזור. הוא המשיך בפעילותו על אף האש שהשתוללה במקום, ועל אף הסיכון הרב לחייו עקב כך.... מלינה נספה תוך כדי ניסיונו לסייע בחילוצו של אוטובוס ובו 37 צוערים של שירות בתי הסוהר שנלכדו בתוך האש". שמו של איציק מוזכר באתר הגבורה, המביא את סיפורם של חיילי צה"ל ושוטרים מקבלי צל"שים ועיטורים מאז קום המדינה.

מפכ"ל המשטרה, מפקד המחוז, שר החינוך, ראש העיר חיפה, פקודים, חברים ושוטרים רבים הגיעו כדי ללוות את "האיש שתמיד עבד" בדרכו האחרונה.

האב יוסף ספד לבנו: "היית קצין בצה"ל ולאחר השחרור ביקשת להתגייס למשטרה. לצערי עזרתי לך... עשית את כל התפקידים במשטרה, היית נאמן ואחראי".

נתן ספד לאחיו הבכור: "איציק, היית עמוד התווך של כל המשפחה, באירועים משפחתיים תמיד יוזם, מארגן, מתאם ומגבש. לנו אחיך הצעירים הראית את הדרך, נתת הרבה מקור של גאווה למשפחה ודוגמה אישית. תמיד ידענו שאתה בחזית העשייה המשטרתית ולא משנה באיזה תפקיד היית ראשון, תמיד בגובה העיניים, נעים הליכות וצניעות".

הרעיה כרמית ספדה לבעלה: "קשה לנו לחשוב שאתה שליכדת את כל המשפחה, נלקחת מאיתנו... וזאת בהתחשב בנסיבות שאתה שעטת קדימה בניסיון לעזור לחלץ אנשים שנלכדו באוטובוס. טובת האחר ועזרת הזולת עמדה כנגד טובתך האישית וההגנה על עצמך. אבל כך אתה היית איציק מלינה. האיש שרץ תמיד ראשון לכל מקום ללא מורא ופחד. תמיד מתוך הכרה שאלוהים שומר עליך, יגן עליך ויהיה תמיד לצידך... אני יודעת שאתה רוצה שיזכרו עליך רק דברים טובים, שהיית נדיב, אנושי, בנאדם טוב, אבא טוב, מפקד אהוב ואהוד. פייטר, לוחם רציני ומקצועי, אכפתי בעל חוש הומור גבוה. תמיד רצית לתת הרגשה טובה לצד האחר. גם כשלפעמים זה היה קשה בכל זאת האמנת והיית אופטימי וסבלני שבסוף יהיה טוב".

יעל - "הבייבי שלו" כדברי אחיו יניב - בתו בת העשר וחצי, ספדה לו: "היית גיבור ותמיד רצית להיות גיבור. תמיד עזרת לי כשהייתי עצובה ותמיד שימחת אותי. היית תמיד שם כדי לעזור לי וכדי לשמור עלי. קנית לי דברים, תיקנת לי דברים, אהבת אותי ואהבתי אותך ותמיד אוהב אותך. לא משנה מה. מקווה שאיכשהו ניפגש שוב. מאחלת לנצח, בתך יעל". פיסת הנייר התמימה שהיא כתבה והניחה על הארון שבו נמצא אביה שברה את ליבותיהם של למעלה מאלף איש.

ספד לאיציק המפקח הכללי של משטרת ישראל, רב-ניצב דודי כהן: "איציק אחינו היקר, ראינו אותך ביום חמישי בפעילות מבצעית, חותר למגע במבחן האש באומץ וברוח בלתי נכנעת... זו הייתה דרכך. איציק התייצב למשימה המבצעית בידיעה ברורה וללא מורא, נכנס לתוך הסכנה. משטרת ישראל מצדיעה לאיציק על עוז רוחו... משפחת מלינה היקרה, משפחת שוטרים אתם, משפחה בה השליחות וערכי המשטרה זורמים בעורקיכם. דעו כי כוכבו של בנכם ימשיך להאיר לנו את הדרך".

וכשביקר המפכ"ל בבית המשפחה שבשכונת אחוזה הוסיף ואמר: "יצחק חי ומת כגיבור אמיתי. הוא גאווה לשוטרי משטרת ישראל, לבני משפחתו ולעם ישראל כולו".

חבריו של איציק פרסמו סרטון לזכרו באתר תפוז, FLIX. בפתח הסרטון נכתב: "איציק מלינה שוטר במשטרת ישראל אשר נספה באסון הכרמל. איציק היה שוטר שתמיד צעד קדימה, ניסה להציל את הצוערים שנספו באסון האוטובוס בכרמל. פשוט הלך לנו מלאך".

הוקם דף פייסבוק "איציק (יצחק) מלינה ז"ל – לזכרו", הכולל סרטונים שבהם מופיע איציק, הודעות על אזכרות, הנצחות ומכתבים שממשיכים לכתוב לו חבריו ובני משפחתו המתגעגעים.

בחודש פברואר 2011 נערך בבסיס השיטור הימי של מרחב חוף טקס השקה לספינת שיטור חדשה מסוג פטרול שזכתה לשם "כרמל", להנצחת תת-ניצב ליאור בוקר, תת-ניצב אהובה תומר וסגן-ניצב איציק מלינה, חללי משטרת ישראל אשר נפלו בעת מילוי תפקידם באסון השריפה בכרמל. הטקס התקיים במעמד המשפחות השכולות, המפכ"ל רב-ניצב דודי כהן, ראש אגף מבצעים ומפקד המחוז הצפוני, וקציני צה"ל. "הספינה 'כרמל' מבטאת את הערכים של עזרה לזולת והצלת חיים, ערכים עליהם מושתתת משטרת ישראל ומבטאים את פועלם של שלושת הקצינים שנספו באסון הכרמל", אמר בטקס המפכ"ל.

במפקדת המשמר האזרחי בשכונת עין הים בחיפה נחנך "חדר הדרכה על שם סנ"צ יצחק (איציק) מלינה ז"ל". במטה מחוז חוף של המשטרה נחנך המרכז הלימודי והמרכז לדיווח מבצעי על שמם של תנ"צ אהובה תומר וסנ"צ איציק מלינה.

איציק מונצח באנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה שנבנתה ביערות הכרמל סמוך לקיבוץ בית אורן, באנדרטה שבחורשת ה־44 בהר מירון, ובאנדרטת חללי המשטרה הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.